פסק דין
המבקש הגיש בקשה בדרך של טען ביניים, להורות לו אופן חלוקת הכספים המוחזקים בידיו בין הטוענים.
על פי טען הביניים, המנוח, עובדיה בית און ז"ל, עבד אצל הטוענת 1, וביום 01/08/07, נחתם הסכם בין הטוענת 1 למנוח, על פיו פוליסת ביטוח מנהלים של המנוח תעבור על שמו, ו – 150 אלף ₪ מתוך כספי הפיצויים המגיעים למנוח, ישארו בנאמנות אצל המבקש הנאמן, עד אשר ישלים המנוח לטובת הטוענת 1, מכירות בסך 3 מיליון דולר.
על פי טען הביניים, המנוח נספה בתאונת דרכים יחד עם אשתו בחודש 09/09.
הטוענת 1 טענה כי תנאי ההסכם ברורים, ועל פיהם הפיצויים ישולמו רק אם השלמת המכירות.
לטענת הטוענת 1 עברו למעלה משנתיים מיום ההסכם ועד יום הפטירה, והמנוח לא הכניס ולו הזמנה אחת, ומאחר ולא עמד בתנאי ההסכם, יש להעביר את כספי הנאמנות לטוענת 1.
ב"כ הטוענת 1 טען כי אין תחולה לסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, וטען כי הפטירה היא חלק מהחיים, והיא צפויה, ופרק הזמן הארוך שניתן למנוח, הוא למעלה מזמן סביר למלא את התנאי, אך הוא לא עמד בתנאי, ועל כן, יש להעביר את הכספים לטוענת 1.
ב"כ הטוען 2 טען כי משהועברה הבעלות בפוליסה למנוח, אין לטוענת 1 כל חלק או זכות בכספים.
עוד טען ב"כ הטוען 2, כי ההסכם סוכל כתוצאה מהתאונה הטרגית, ולפי סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970, מדובר בהפרה שבלתי אפשרי היה לצפות אותה, והיא לא תהווה עילה לאכיפה או לפיצויים.
ב"כ הצדדים הגישו הודעות פרטים מטעמם, וכן הוסיפו טענותיהם בעל פה בדיון.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים ובאסמכתאות, אני קובעת כי על המבקש להעביר את הכספים המוחזקים בידיו , על פירותיהם, לידי הטוען 2.
ההסכם, שנחתם בין הטוענת 1 לבין המנוח, לא הוגבל בזמן, ולא נקבע בו מועד להשלמת המכירות על ידי המנוח.
אין לקבל את טענת הטוענת 1 כי מדובר בפרק זמן שהוא למעלה מהזמן הסביר.
הפטירה של המנוח ארעה כשנתיים לאחר חתימת ההסכם, וכאשר מדובר במכירות של מוצרים במדינה זרה, אין לראות בפרק זמן של כשנתיים זמן בלתי סביר, וזאת כאשר בהסכם לא נקבע כל מועד להשלמת המכירות על ידי המנוח.
אני מקבלת את טענת הטוען 2, כי בנסיבות המקרה דנן, חל סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970.
אין ספק, שאי השלמת המכירות נבעה מפטירתו של המנוח, בנסיבות שלא ניתן היה לצפות אותן מראש.
ב"כ הטוען 1 טען שהפטירה של המנוח הינה חלק מהחיים והיא צפויה, אלא שאין מקום לקבל טענה זו בנסיבות המקרה דנן, כאשר הפטירה ארעה באופן בלתי צפוי לחלוטין בתאונת דרכים.
בנסיבות אלה, קיום ההסכם הפך להיות בלתי אפשרי, ועל פי הוראות סעיף 18 א' הנ"ל, קיים פטור בשל סיכול החוזה בנסיבות שלא ניתן היה לדעת עליהן מראש, ולא ניתן היה לראותן מראש.
ב"כ הטוען 1 טען שניתן היה לקיים את ההסכם לעניין המכירות באמצעות הבן של המנוח, אשר העיד כי הוא עוסק במכירות.
אין מקום להחיל את הטענה מרחיקת הלכת בנסיבות המקרה דנן.